ב7.10 הייתי בבית שלי עם כול המשפחה הגרעינית וסבתא שלי.
בשעה 6:30 בערך היה אזעקה וישר קמתי ושירדתי ראיתי את האחיות שלי סבתא שלי ואמא שלי בסלון
ואז ירדנו כולם לממד ואבא שלי בדק בטלפון ואמר שיש בלאגן.
אחרי רבע שעה בערך היה במזכרת בתיה נפילות של טילים
וישר שאבא שלנו ראה את הנפילות במזכרת אז הוא אמר לנו שהוא יוצא ואז הוא יצא למקרים שהיו במזכרת ואחרי שעה בערך חזר הביתה וראינו חדשות והיתקשרנו לכול המשפחה שלנו לבדוק מה הייתה והיה חלק שלא ענו כי הם היו בבית הכנסת ולא היו מודעים לכול הבלאגן .
וגם סבתא שלי רצתה ללכת לבית הכנסת ואמרנו לה שהוא סגור ושיש בלאגן ושזה מסוכן ללכת עכשיו.
וראינו בחדשות שיש הרבה הרוגים ופצועים וניכנסים מחבלים לישראל .
בערב סבתא שלי רצתה ללכת הביתה וכשהיא הלכה הביתה היה מעליה אזעקות וטילים
ב9.10 השכנה שמולנו אמרה שהיא לא יודעת מה עם הבת שלה כי היא הייתה בשטח העוטף בצבא ב7.10
ורק אחרי שבועיים שלא ידעו מה איתה הודיעו להם שהבת שלהם נרצחה ב7.10 .
הרגשתי צער גדול על כול האנשים והחיילים שלנו שנרצחו
וכשגיליתי שיש חטופים בעזה וחלק מהם ילדים קטנים ותינוקות אז בכלל היה לי קשה לעכל את זה.
וכשראיתי שעוד זמן עובר והם עדיין לא אצלנו בטוחים אז פחדתי כי ידעתי שזה בין חיים ומוות ושאין לי מה לעשות עם זה.
ואז ראיתי חדשות וכתבות על ה7.10 וראיתי שיש את אביגיל המתוקה והאחים הגינגים שחטופים .
וכשהחזירו חלק מהחטופים הייתי שמחה אבל עדיין זכרתי שיש עוד כמות גדולה של אנשים שחטופים
ותוך כדי היה זומים ומשימות ועשיתי מה שיכולתי אבל זה היה קשה לחזור ללמידה אחרי כול הטירוף הזה ...
ומדי פעם ראינו בחדשות אנשים שנפלו במהלך מבצעים צבאיים בעזה .
ועכשיו חזרנו לשיגרה זה עדיין קשה כי יש שם הרבה אנשים ותינוקות ומבוגרים שחיים בפחד והמשפחות שלו לא יודעים מה עם בני מישפתכם.
