ב 7.10 העירו אותי בשש בבוקר ואמרו לי לרוץ לממד בהתחלה לא הבנתי למה אבל אז תוך שניה התחלתי לשמוע עזעקות ומלא בומים רצתי לממד וחיקיתי שהעזעקות יגמרו יאצנו מהממד. אמא ואבא שלי רצו שניסע לדודים שלנו שגרים יותר בכיוון הצפון ואז ניהיה מוגנים יותר בדרך ראינו בית שנפל עליו טיל הגענו לדודים שלנו וחזרנו הביתה בערב ביום למחרת למדנו בזומים וכך למדנו חודש וחצי .לא ראינו את בן דוד שלי מה 7.10 . התחלנו ללמוד בהדרגות 3 ימים בשבוע לומדים בבית הספר ויומיים בזום אחרי חודש התחלנו למידה רגילה עדיין היינו במלחמה וכל פעם שרצינו לצאת או להיכנס למושב היו אנשים שבדקו לנו את המכונית זה היה לא כיף ומפחיד כשהלכתי ברגל נמנעתי מליצור קשר עיין עם אנשים כי פחדתי
בני דודים שלי לא חזרו עד עכשיו מהצבא אבל אנחנו מתנהגים כרגיל כיאילו אין מלחמה אבל כשרואים חדשות נזכרים במה קרה וזה עצוב מאוד
