Story 43

היי, קוראים לי רעי פרידמן. אמרו לי לספר לכם על המלחמה מנקודת מבטי, אז הנה הסיפור שלי: אני התעוררתי מהאזעקות בשש וחצי וישר פחדתי כי אין אצלנו אזעקות בדרך כלל ואז הודיעו לנו שמחבלים חדרו לארץ ישראל זה היה ממש מפחיד ומלחיץ ופתאום שמנו לב ששוקו הכלב שלנו לא פה, אבא שלי יצא לחפש אותו אך לא מצא... עברה שעה ואנחנו שמענו אותו הולך בחוץ אז הכנסנו אותו לממד ופתאום ראינו שהרגליים שלו מלאות בדם ניקינו אותו וטיפלנו בו אך לא הבנו מה קרה לו זה היה בוקר ממש מפחיד. כמה שבועות אחר כך למדנו בזום ורק אחר כך חזרנו ללימודים כרגיל, אבל שום דבר כבר לא היה רגיל. אנחנו מרגישים חור ענק בלב שרק כשהחטופים יחזרו יתמלא חזרה. ויש אנשים שהחור הזה לעולם לא יתמלא חזרה כי האהובים שלהם כבר לא יחזרו.