Story 46

הי אני רוני שטרית וזה הסיפור שלח מהשבעי לעשירי. בוקר של השבעי לעשרי קמתי בשש בבוקר, למלאאאאאא הזעקות בכל הארץ 

לא האמנתי לכל ההזעקות שיש,

אחותי הייתה בחדשות מהטלפון ופתאום היא אמרה שיש מחבלים לא האמנו לה היינו  בטוחים

שהיא צוחקת אלינו היה הפסקה להזעקות ויצאנו לראות חדשות וראינו שבאמת יש מחבלים בעוטף, ופתאום 100 הרוגים ואז ראינו שיש מסיבה בראים וגם שם יש מחבלים וישר קפץ  ל400

נרצחים ופתאום יש גם חטופים 50 חטופים ואזז 90 חטופים לא האמנו איך זה הגיוני איפה צהל??? בזמן שצהל לא פה רוצחיך תינוקות ומשפחות שלמות 

ואז היה גם 900 נרצחים חיילים תינוקות ועוד המון הסיפורים  לא נגמרחם ובסוף היום נגמר עם כמעט 1500 נרצחים ו250 חטופים💔. 

לנו במזכרת בתיה ךא היה הרבה הזעקות אבל בעוטף היה המון ולא הפסיק הכלבה שלי רעדב ולא הצליחה לנשום חשבתי שזהו אני והיא נפרדות עד היום כמעט חצח שנה! עדיין אנחנו לא בחצי מהסיפורים בשבילי הכי קשה היה רצח התינוקת החפים מפשע.💔💔 

Project underwritten by