היי קוראים לי שקד ואני בכיתה ו2 בבית הספר קשת מזכרת בתיה
ב7 באוקטובר קמנו בשעה 6:30 בגלל ששמענו אזעקות, קמנו בהתחלה מאזעקות שהיו בערים קרובות אלינו, ואז בשעה 6:55 נשמעה האזעקה הראשונה במזכרת בתיה. אנחנו היינו כבר בממד בגלל האזעקות שנשמעו יותר מוקדם. משעה 7:00 האזעקות לא פסקו, כל חמש דקות נשמעה אזעקה נוספת ועם כל אזעקה באו גם איזה 10 בומים שהרעידו לנו את הבית. בזמן כל האזעקות והבומים שבאו איתם קלטנו ששוקו, הכלב שלי ברח בגלל הפחד מהבומים. אחרי בערך שעה שלא ידענו איפה הוא, הוא חזר והכנסנו אותי לממד כשמצאנו אותו עם דם ברגליים ,עד היום אנחנו לא יודעים ממה זה, אולי מרסיס , אולי מנפילה...
באותו שבת נפלו במזכרת בתיה 4 רקטות ו1 מהם צמוד אלינו לבית אז הבית שלנו ממש רעד. בממד נשארנו במשך 3 שעות, כל פעם שהייתה הפסקה קצרה יצאנו להתעדכן ולשירותים. הממד שלנו ממש קטן וגם אין בו אינטרנט, כך שרק כשיצאנו ממנו הסתכלנו בחדשות והבנו מה קורה בארץ, מלא חטופים שעד היום נמצאים בשבי חמאס, מלא הרוגים, ומלא נעדרים. הייתה חדירת מחבלים בדרום הארץ.
כעבור 3 שעות יצאנו מהממד אך עדיין לא עלינו מהמרתף, פחדנו שכל דקה תיהיה אזעקה שוב, בומים שוב ופחד נוראי שוב.
במשך חודש וחצי כמעט ולא יצאנו מהבית, למדנו בזומים, החוגים והאימונים שלי היו בזומים וישנו בממד ובמרתף (הממד נמצא במרתף).
עד היו הפחד מהאזעקות ומהמחבלים נמשך .
עד היום אבא שלי מידי פעם מוקפץ למילואים
ועד היום אנחנו מחכים ומתגעגעים בלי הפסקה לחטופים שעדיין לא חזרו ולהרוגים שכבר לא יחזרו...❤
