היי. אני יערה אקרמן. אני בת 12. ביום שישי בערב אני והמשפחה שלי עשינו קומזיץ ושמענו תנים. ביום שבת בבוקר הייתי ערה ופתאום שמעתי אזעקה חלשה. בגלל אתמול חשבתי שזה היה תנים. לא נלחצתי וקראתי ספר. פתאום אמא שלי באה אליי ואמרה לי שזאת אזעקה אז רצתי לממד בזמן שהיא קראה לאחיות שלי ולחבר שלה. נכנסנו כולנו לממד והחבר של אמא שלי סגר את הדלת. ממש פחדתי ושמענו בומים כל דקה. אחותי הקטנה כמעט בכתה והיא חיבקה את אמא שלי חזק. הטלפון שלי לא הפסיק לצפצף. פתחתי אותו וראיתי מלא הודעות ותמונות נוראיות. סגרתי את הטלפון. הייתי בטוחה שזה ייגמר תכף אבר נשארנו בממד במשך מלא זמן וכל הזמן שמענו בומים. בערך בצהריים גיליתי שנפלו 4 טילים איפה שאני גרה. ממש פחדתי שזה יקרה גם לבית שלי. ובלב אמרתי תודה על הכיפת ברזל וגם התפללתי שזה ייפסק. שבוע אחר התחלנו ללמוד בזום, וכשחזרנו לבית ספר ראיתי שיוצר ויותר ילדים מתחילים לשים דיסקיות וחולצות של להחזיר את החטופים, הכיתה שלי עשתה מלא דברים וקישוטים לכיתה ולבית הספר שיחזירו את החטופים. זה ממש ריגש אותי לראות את כל העם מגובש. החבר של אמא שלי התגייס והיא הייתה מאוד עצובה. יום אחד אני ואמא שלי לקחנו את דגל ישראל שלנו והלכנו לרחוב מסוים ששם ראיתי מלא אנשים עם דגל ישראל ואז הגיע מכונית עם משפחה של אישה שנרצחה. זה היה ממש מרגש לראות ככה את העם שלנו. יום אחד אמא שלי רצתה שאני ואחותי הגדולה נראה את דובר צהל מסביר דברים. באותו ערב בכיתי. כרגע המשאלה היחידה שלי זה שכל החיילים יחזרו בשלום ונפסיק עם כל המלחמות. למה חייב להרוג כל כך הרבה אנשים? למה אנחנו ממשיכים להרוג אחד את השני?
עם ישראל חייי🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
