היה זה יום שקט בבוקר שבת, חגגנו את יום הולדתו של סבא רבא שלי במלון. בבוקר סבא שלי סיפר להורים שלי שהחבר'ה של עזה מתקיפים את הארץ שלנו. אז הדוד שלי אמר שקוראים לו להילחם בחבר'ה של עזה. והוא הלך להילחם. בוטלו הימים של בית הספר זמנית. ההורים שלי לא הסכימו לספר מה קרה, הם חושבים שאני קטן מכדי להכיל את הכל. זה היה זמן די עצוב, אבל בכל זאת בילינו את היום האחרון שלנו בכיף. בצהריים בני המשפחה הלכו. ובערב המלון היה ריק לגמרי. חששנו לנסוע יותר מדי זמן בחושך, אז החלטנו לישון אצל דוד שלי. בבוקר, נסענו הביתה וחשבנו: אין כמו בבית