ב7 באוקטובר התחילה המלחמה בישראל. באותו השבוע משפחתי ואני היינו בחוץ לארץ (בקירגיסטן) ובגלל שהיה שבת לא יכולנו לדעת מה קורה בישראל כל היום. בסביבות הצהריים התקשר למדריך שלנו (שלא יהודי) המארגן של הטיול שלנו שהיה בישראל. הוא ביקש לדבר עם אמא שלי. ישר ממש נבהלנו כי ידענו שהוא יודע שאנחנו שומרים שבת והוא לא היה מבקש לדבר איתנו סתם. אמא שלי לקחה את הטלפון ודיברה איתו כמה דקות. באותו זמן לא חשבנו שבכלל קרה משהו גדול כל כך ונורא כל כך. כשאמא שלי סיימה לדבר איתו שאלנו אותה מה הוא אמר לה ומה היה לו כל כך דחוף היא אמרה לנו שיש מלחמה בישראל ושיש טילים ושנהיה מוכנים לזה שיכול להיות שתתבטל לנו הטיסה כי מלא טיסות מתבטלות. באותו רגע זה היה שוק כי כל כך הרבה זמן לא היה שום דבר ופתאום 4 שעות של אזעקות. באותו יום עדיין לא הבנו את גודל הדבר הזה. היינו במלון שהיו בו עוד כמה ישראלים שהם לא שמרו שבת אז שמענו מהם כמה סיפורים ולאט לאט הבנו מה קורה בישראל ואת המצב שאנחנו נמצאים בו.
יום למחורת היינו צריכים לצאת ממש מוקדם לשדה התעופה. בסביבות 3 לפנות בוקר הגענו לשדה התעופה. התחלנו לעבור את הבדיקות הביטחוניות. כשהגענו למקום ששולחים את המזוודות אבא שלי שאל את הפקידה שהייתה שם "את בטוחה שהטיסה שלנו יוצאת?" היא הלכה לשתי דקות ואז אמרה "כן, אני בדקתי, היא יוצאת בדיוק כמו שתוכנן" אז אמרנו מעולה ושמנו את המזוודות.
עברנו עוד כמה בדיקות וסוף סוף הגענו לדיוטי פרי! איזה באסה שהכל סגור ב5 לפנות בוקר.... אחרי 10 דקות שאנחנו מסתובבים בין החנויות הסגורות קוראים ברמקול "אילון ברכפלד לעמדה 5 אילון ברכפלד לעמדה 5" זה היה ממש מוזר שקראו את השם שלו ברמקול ואני בדיוק הייתי איתו אז באתי איתו לעמדה 5. כשהגענו לשם ראינו איזו פקידה שמחכה לנו. אבא שלי שאל אותה מה העיניין למה היא קראה לנו והיא אמרה לו שהטיסה שלנו בוטלה ושעכשיו יש לנו שתי אופציות- אופציה ראשונה לטוס רק חצי דרך לטורקיה ואז הם לא דואגים לנו שם או שאנחנו עכשיו מהר אומרים להם שאנחנו לא רוצים לטוס ואז הם מורידים לנו את המזוודות מהמטוס ומוציאים אותנו מהשדה. כמובן שאני ואחיותי אחרי ששמענו מה קורה בישראל אמרנו שאנחנו מעדיפות להישאר בגירגיסטן. ההורים שלי העדיפו לטוס ולמצוא פתרון שם. עלינו על הטיסה שהייתה חצי ריקה ויצאנו לדרך. הגענו כעבור 5 שעות בערך לטורקיה. הלכנו לקבלה כדי להגיד שהתבטלה לנו טיסת ההמשך לישראל ולראות לאיזה טיסה אחרת אנחנו יכולים לעלות. היא בדקה במחשב ואמרה "הטיסה שלכם לא התבטלה היא יוצאת כמתוכנן" ואז אבא שלי אמר לה שזה לא הגיוני ושבקירגיסטן אמרו לנו שהטיסה התבטלה והיא אמרה "לא. היא יוצאת כרגיל". אז אבא שלי אמר אוקיי והלכנו עברנו את כל הבדיקות קנינו שוקולד בדיוטי פרי (לא היה סגור!) ועלינו לטיסה. הגענו בשלום לישראל. ירדנו מהמטוס ונסענו במונית הביתה. בדרך הרגשנו פחד חשש והקלה שהגענו הביתה.
